כל הזכויות שמורות ליעקב זלכה "עופנוי"
הפסיון הנפוץ ביותר.
פסיון צייד בוגר, הוא בעל ניצוי עשיר בצבע הערמון, עם פסים בצבע חום מוזהב, שחור וכחול חיוור על גופו. זנבו ארוך מאוד, צבעו חום מוזהב עם פסים שחורים. צבעו של הגב התחתון נע מצבע ערמון, לכחול חיוור ולסגול. החלק התחתון של גופו, הוא בצבע ערמון מוזהב עם פסים כהים. החלק האחורי של גופו וכן זנבו, בצבע ערמון כהה. בין הגוף לראש, יש מעין קולר לבן. הראש והצוואר הם בצבע ירוק עמוק עם כחול כהה נוצץ. כתם, בצבע אפור ירקרק מבריק, מכסה את קצה ראשו. על פניו יש דלדול בשרי בצבע אדום. יש לו מעין "אוזניים" בעלות אניצים בצבע ירוק. מקורו חזק וצבעו לבנבן.
הנקיבה קטנה יותר, עם זנב קצר יותר, ובעלת צבע דמוי חול. יש לה ניצוי בצבע חום בהיר יותר, מנומר בצבעי חום כהה ושחור.
החלקים התחתונים הם בצבע בהיר יותר, מעט מפוספס בצואר ובחזה בחום חיוור. העיניים הם בצבע צהוב עמום. למקור, שני גוונים: לבנבן ושחור. העופות הצעירים דומים לנקיבה הבוגרת, אך קטנים יותר, עם זנב קצר יותר.
תפוצה: פסיון הצייד חי בהודו, בדרום מזרח אסיה ובסין. העוף הופץ במקומות רבים בעולם, ומגדלים אותו, כדי שישמש עוף לצייד.
התנהגות: במקום חיותו, פסיון הצייד חי ביערות פתוחים או באחו. הוא ניזון מזרעים שונים, פירות וחרקים. הוא הסתגל היטב למקומות מחייה חדשים, כמו אזורים מעובדים. יש לו מקור חזק, ורגליים חזקות עם ארבע אצבעות, שבעזרתן הוא חופר באדמה, כדי ללקט מזון.
הזכר הוא פוליגמי, וניצויו היפה מושך אליו נקיבות, עד כדי 18 נקיבות לזכר אחד. הנקיבות חיות סביב זכר טריטוריאלי עד 6 שבועות, כדי לבנות מצבורי שומן לתקופת הקינון. הזכר מגונן על הנקיבה מפני טורפים, וכן מפני זכרים אחרים. כאשר הנקיבה מתחילה לדגור, הזכר מפסיק את החיזור אחריה.
צבעיו של הזכר, מושכים אליו גם טורפים , כמו: השועל, בעוד שהנקיבה והאפרוחים מוגנים ע"י ניצויים החיוור. אם פסיון הצייד מובהל, הוא מעדיף יותר לרוץ מאשר לעוף. בלילה הוא ישן על ענפי העצים.
תעופה: פסיון הצייד יכול לעוף מיידית, אך אינו יכול להתמיד בכך למרחקים גדולים. יש לפסיון הצייד כנפיים מעוגלות קצרות וזנב ארוך מחודד, הבולט מאוד בשעת התעופה. מעופו מלווה במשק קול. מהירות מעופו היא 40-60 קמ"ש, אך הוא יכול להגיע ל-100 קמ"ש.
רבייה: תקופת הקינון נמשכת מחודש מרץ עד אוגוסט, ושיאה הוא באפריל - יוני. הקן בנוי מעשב מעוך, ותחום על ידי עשב או עלים, ומסווה היטב בצמחיה. הנקיבה מטילה 8-14 ביצים, בצבע חום זיית. תקופת הדגירה: 22-25 ימים, ומבוצעת ע"י הנקיבה בלבד. האפרוחים הם עצמאיים, ועוזבים את הקן מייד. הם מסוגלים לבצע מעוף קצר בגיל 12-14 ימים, אך הם תלויים במזון עשיר בחרקים, במשך שני השבועות הראשונים, לאחר הבקיעה. הם מצמיחים נוצות בגיל 8-11 שבועות. הנקיבה מטילה תטולה אחת לעונה.
תזונה: פסיון הצייד ניזון מגרעיני תבואה, זרעים, נבטים, עלים, פירות וכן בחסרי חוליות.
שימור: פסיון הצייד נפוץ מאוד בעולם, ובאירופה ובצפון אמריקה מגדלים מליוני עופות מידי שנה למטרות צייד. ברם, לפחות 15 תתי מין הם בסכנת הכחדה כתוצאה מצייד מוגבר והרס אזורי מחייה.
פסיון צייד בוגר, הוא בעל ניצוי עשיר בצבע הערמון, עם פסים בצבע חום מוזהב, שחור וכחול חיוור על גופו. זנבו ארוך מאוד, צבעו חום מוזהב עם פסים שחורים. צבעו של הגב התחתון נע מצבע ערמון, לכחול חיוור ולסגול. החלק התחתון של גופו, הוא בצבע ערמון מוזהב עם פסים כהים. החלק האחורי של גופו וכן זנבו, בצבע ערמון כהה. בין הגוף לראש, יש מעין קולר לבן. הראש והצוואר הם בצבע ירוק עמוק עם כחול כהה נוצץ. כתם, בצבע אפור ירקרק מבריק, מכסה את קצה ראשו. על פניו יש דלדול בשרי בצבע אדום. יש לו מעין "אוזניים" בעלות אניצים בצבע ירוק. מקורו חזק וצבעו לבנבן.
הנקיבה קטנה יותר, עם זנב קצר יותר, ובעלת צבע דמוי חול. יש לה ניצוי בצבע חום בהיר יותר, מנומר בצבעי חום כהה ושחור.
החלקים התחתונים הם בצבע בהיר יותר, מעט מפוספס בצואר ובחזה בחום חיוור. העיניים הם בצבע צהוב עמום. למקור, שני גוונים: לבנבן ושחור. העופות הצעירים דומים לנקיבה הבוגרת, אך קטנים יותר, עם זנב קצר יותר.
תפוצה: פסיון הצייד חי בהודו, בדרום מזרח אסיה ובסין. העוף הופץ במקומות רבים בעולם, ומגדלים אותו, כדי שישמש עוף לצייד.
התנהגות: במקום חיותו, פסיון הצייד חי ביערות פתוחים או באחו. הוא ניזון מזרעים שונים, פירות וחרקים. הוא הסתגל היטב למקומות מחייה חדשים, כמו אזורים מעובדים. יש לו מקור חזק, ורגליים חזקות עם ארבע אצבעות, שבעזרתן הוא חופר באדמה, כדי ללקט מזון.
הזכר הוא פוליגמי, וניצויו היפה מושך אליו נקיבות, עד כדי 18 נקיבות לזכר אחד. הנקיבות חיות סביב זכר טריטוריאלי עד 6 שבועות, כדי לבנות מצבורי שומן לתקופת הקינון. הזכר מגונן על הנקיבה מפני טורפים, וכן מפני זכרים אחרים. כאשר הנקיבה מתחילה לדגור, הזכר מפסיק את החיזור אחריה.
צבעיו של הזכר, מושכים אליו גם טורפים , כמו: השועל, בעוד שהנקיבה והאפרוחים מוגנים ע"י ניצויים החיוור. אם פסיון הצייד מובהל, הוא מעדיף יותר לרוץ מאשר לעוף. בלילה הוא ישן על ענפי העצים.
תעופה: פסיון הצייד יכול לעוף מיידית, אך אינו יכול להתמיד בכך למרחקים גדולים. יש לפסיון הצייד כנפיים מעוגלות קצרות וזנב ארוך מחודד, הבולט מאוד בשעת התעופה. מעופו מלווה במשק קול. מהירות מעופו היא 40-60 קמ"ש, אך הוא יכול להגיע ל-100 קמ"ש.
רבייה: תקופת הקינון נמשכת מחודש מרץ עד אוגוסט, ושיאה הוא באפריל - יוני. הקן בנוי מעשב מעוך, ותחום על ידי עשב או עלים, ומסווה היטב בצמחיה. הנקיבה מטילה 8-14 ביצים, בצבע חום זיית. תקופת הדגירה: 22-25 ימים, ומבוצעת ע"י הנקיבה בלבד. האפרוחים הם עצמאיים, ועוזבים את הקן מייד. הם מסוגלים לבצע מעוף קצר בגיל 12-14 ימים, אך הם תלויים במזון עשיר בחרקים, במשך שני השבועות הראשונים, לאחר הבקיעה. הם מצמיחים נוצות בגיל 8-11 שבועות. הנקיבה מטילה תטולה אחת לעונה.
תזונה: פסיון הצייד ניזון מגרעיני תבואה, זרעים, נבטים, עלים, פירות וכן בחסרי חוליות.
שימור: פסיון הצייד נפוץ מאוד בעולם, ובאירופה ובצפון אמריקה מגדלים מליוני עופות מידי שנה למטרות צייד. ברם, לפחות 15 תתי מין הם בסכנת הכחדה כתוצאה מצייד מוגבר והרס אזורי מחייה.